תוכן עניינים
אין לקחת חלק מהטקסטים /להעתיק/לשכתב. זכויות יוצרים לטקסט שייכות לסטודיו לצילום מקס
סטודיו לצילומים היו בארה"ב כבר ב 1950, ותמונה של נשיא לינקולן צולמה ב 1862. באותה תקופה היו כבר עשרות סטודיו לצילום בניו יורק. לואיס דאגואר שהצליח לייצר שיפורים טכניים בצילום עם מצלמה אנאלוגית, כמו הקטנת זמן חשיפה והקטנת גודל העדשות. מה שגרם לכך ששימוש במצלמה נהיה יותר קל והוריד עלויות ומצלמה הפכה ליותר פופולארית בסטודיו מסחרי בעולם.
התמונות הראשונות שנעשו בסטודיו לצילום היו של פורטרטים של אנשים, שאז צילום מוצרים עוד לא היה קיים. בין התמונות הידועות היו תמונה של נשיא ארה"ב אנדריו ג'קסון ב 1844.
בין הפורטרטים היותר מפורסמים, הוא פורטרט של נשיא לינקולן, צולם ב 1860 ע"י צלם מאטיו בראדי. בנוסף, צלם פורטרטים ידוע ריצ'ארד אבדון, צילם את הלהקה סימון וגרפונקל ב 1962. את התמונות ניתן לראות כאן.
אדוורד סטייכן היה בין החלוצים בצילום מסחרי כשצילם אופנה ב 1911, צילם הרבה אנשים סלבריטאים בסטודיו לצילום ובהמשך בשנות ה 30 של מאה ה 20 הוא עסק גם צילום דומם. כל הצילומים בזמן הזה בוצעו בשחור לבן והרבה מצלמים ידועים באותו הזמן צילמו דומם בסטודיו שלהם. דוגמה נוספת של צלם סטודיו הוא קרל בוספלד שצילום דומם בסטודיו וצילם מ 1896 ו תחילת המאה ה 20, עשה עבודה מאוד רצינית בצילום פרחים שונים במאקרו. עם זאת בשנים אלו צילומי דומם, שלא היו מוגדרים כצילום מוצר בזמנו, היו נחשבים יותר כצורת אומנות ורק סוף המאה ה 19 תחילת המאה ה 20 התחילו להופיע צילומי מוצר מסחריים למטרות הצגת קטלוג.
מהפך נוסף שקרה ב 1901 הוא שחברת קודאק הוציא מצלמה שנתנה דחיפה נוספת לתהליך צילום פשוט יותר.
הצילומים הראשונים שהצלחתי לאתר היו צילום של כוסות וקנקני זכוכית, והמטרה הייתה להדגים את השימוש המסחרי עבור צילומי מוצר, סוג של הדגמה של התועלת של צילום.
חשוב לציין שאת התמונה צילם צלם מאוד ידוע Henry Fox Talbot, מדען ואיש יצירתי, שהמציא את תהליך יצירת תמונות("נייר מלוח ותהליך קלוטייפ" -תהליך הדפסה "salted paper and calotype processes"), לפני שהומצאו השיטות השגרתיות של פיתוח פילם במאה ה 19 ו 20.
William Henry Fox Talbot, 1844,” Articles of Glass”, Metropolitan Museum of Art
בספרו שפרסם "עפרון הטבע" שכלל צילומים של צילומי פורטרט, רפרודוקציות של ציורים, פסלים ועוד הוא מדגים שימושים שונים שיש בצילום עם מצלמה ותהליך הפיתוח שלו. בזמנו, היה גם תהליך פיתוח פילם נוסף שהיה נקרא daguerreotype.
בהמשך נעשתה תמונה של סוחרי כסף בשנת 1850, תמונה להדגמת מוצרי כסף.
The Silver Merchants 1850,(צלם לא ידוע) , The Metropolitan Museum of Art
הסוחרים בוחנים את המוצרים. זהו שילוב ראשון שרואים באיזכורים שמראה מראה פרסומת של מוצר שמשולבים בו אנשים, הרי שאת מוצרי כסף אלה היה אפשר לצלם כמוצר "פקשוט" במונחים של היום. אילו תמונה זאת הייתה משויכת לפרסום עבור חברה מסוימת, אפשר היה להגיד שאלה הם צילומי תדמית ראשונים עבור חברת מוצרי כסף.
לסקירה המלאה, עם צילומי מוצר למטרות מסחריות וצילומט פורטרטים, אפשר לראות באתר הזה, סקירה דיי רצינית על התערוכה שהתקיימה במוזיאון האמנות. כתבה בומבסטית עקב התערוכה שהתקיימה במוזיאון מטרופוליטן לאמנות בניו יורק, בדיוק בנושא היסטוריה של צילום מוצרים. יש שם כל כך הרבה דוגמאות שונות ומדהימות לאורך ההיסטוריה של צילומי מוצר, צילום מסחרי לדפוס ופורטרטים.
לפי מספר מקורות, היישום הראשון של צילום מוצרים היה עבור חברת מונסינג שייצרה ביגוד בשנות ה 1880 וצילמו ביגוד על אנשים בשנות ה 1890 וזאת במטרה לפרסם קגלוג ביגוד שלהם בפרסומות.
(צלם לא מאותר) Credit: The New York Public Library, 1913
התמונה נעשה בשנת 1913 והרעיון היה לשווק בגדים עבור נשים, גברים וילדים. החברה צילמה המון סטים של ביגוד בתנאים שונים, קומפוזיציות שונות, שילוב של אנשים שונים במצבים שונים כדי לשווק לקהל יעד רחב. זהו צילום "כפול" שכולל גם צילום מוצר(ביגוד) וגם צילומי תדמית לחברה, במכה אחת. הרבה מהתמונות של החברה צולמו באווירה ביתית ואף פעם לא בגד בפני עצמו כמוצר.
כמו כן יש ציון לצילום ראשון לחברת מקלעים הוצ'קיס (כלי ירי למלחמה) ע"י צלם צרפתי לאפונט ב 1897 ורואים כמה קטלוגים שלהם של מקלעים על רקע לבן בפוטו סטודיו, כמו גם שימוש של בן אדם במקלע בחוץ מהקטלוג של 1914.כמה דוגמאות אפשר לראות כאן. המטרה הייתה להראות את קטלוג מקלעים שלהם. זה היה מאוד אקטואלי כיוון שמלחמת עולם שנייה התחילה ב 1914.
בשנת 1915 הייתה הפתעה עם צילום פרסומת בצבע, לדעתי צילום מוצר ראשון אי פעם שמוזכר בצבע, אלה היו סוכריות ג'לי.
Credit: Schadde Brothers, [High Grade Jelly Eggs, from a Brandle & Smith Co. Catalogue], Metropolitan Museum of Art, Twentieth-Century Photography Fund, 2013
שימו לב, צילום קופסה המכילה את הג'לי ממבט על ומהצד, צילום Flat lay מעל המוצר ולא באלכסון. כמו כן, בהמשך צילמו כל מיני סוכריות ושילבו ליין שלם של סוכריות של החברה שפרסמה אותן.
בשנת 1916 צולמו כובעי פנמה ע"י צלם מוצרים "המפסון" לחברה שייצרה כובעים.
Credit: Metropolitan Museum of Art 1916, CC0, via Wikimedia
צלם פורטרטים גרמני מפורסם , אוגוסט סאנדר, צילם לחברת תאורה מאוד ידוע Osram את גופי התאורה שלהם. זאת לא הייתה תמונה של גוף תאורה בודד, שאפשר לצלם בסטודיו לצילום אלא קומפוזיציה של המון גופי תאורה שהיו כבר מותקנים במבנה.
August Sander,1930. Credit: Ford Motor Company Collection, Gift of Ford Motor Company and John C. Waddell, 1987, © 2024 Artists Rights Society
תמונות נוספות של אוגוסט אפשר לראות כאן.
בשנת 1931 הייתה פרסומת זוכת פרסים, של צלמים גרמנים עבור חברה "קומול" כדי לשווק מוצרי צביעת שיער. מדהים איך שהם חשבו על הרעיון ואיך יישמו אותו. להלן קישור לכתבה.
ringl + pit (Ellen Auerbach and Grete Stern). Komol Haircoloring, 1931. The Jewish Museum, New York / Art Resource, NY. © Robert Mann Gallery.
אותו זוג צלמים גרמנים, אלן וגרטה, צילמו גם פרסומת לסיגריות באותה השנה.
ringl + pit (Ellen Auerbach and Grete Stern). Güldenring Cigarettes, 1931. The Jewish Museum, New York / Art Resource, NY. © Robert Mann Gallery.
תמונה של נעליים עבור רשת אמריקאית "מרשל פילד" של צלם מסחרי גורדון פוסטר מדגימה שכבר בשנת 1934 עשו פרסומות רבות לרשתות שמכרו מוצרים. באותה השנה גם נעשתה תמונה של צלם פורטרטים גילברט סיהאוזן עבור חברת "ליידי אסטר" שבו מדגימים איך עובדת אבקת פנים לנשים. בנוסף, צילום מכונית כצילום מוצר נעשה בשנה זאת עבור חברה "אובורן" כדי לשווק דגם חדש של מכונית. את שלושת הדוגמאות ניתן לראות כאן.
(צלם לא אותר) Auburn Automobile Company Advertisement. Fortune X:6 (1934):2.
תמונה זאת מזכירה צילום בסטודיו, כיוון שאתם לא רואים רקע, שלרוב מצלמים היום מכונית חדשה על רקע של כביש וטבע, כנראה צולמה עם תאורת סטודיו. כמה שהצילום יותר ישן, ככה יותר קשה לאתר שם של צלם. הרי שבפרסומות, נכון להיום וכנראה גם אז לא כתבו שם צלם בקרדיטים, אלא אם זה רשת חברתית וגם היום זה לא תמיד קורה בצילום מוצרים, כשהיצרן מעלה תמונות לפרסומות, בין אם בדפוס או בדיגיטל.
בשנת 1936 צלם ראלפ ברטולומאי צילם מוצרי סבון לפרסומת. הוא שם אותם בצורה גאומטרית באלכסון ויצר קומפוזיציה דיי מעניינת, סוג של flat lay.
credit: Ralph Bartholomew, Jr. Soap Packaging 1936. Ford Motor Company Collection, Gift of Ford Motor Company and John C. Waddell
למשל תמונה זאת נראית ככזאת שאכן נעשתה בסטודיו לצילום. התאורה הייתה רכה, בגלל שהצל רך. שילוב מעניין כי יש כאן כמה חברות שונות של סבון, זה לא קורא אלא אם זה ליין מוצרים של אותה חברה. גם הרקע לא שגרתי, איזשהו עיתון עם דוח סטטיסטי או מניות.
בשנת 1937 צלם גרנסל פיץ צילם פרסומת לחברת "איפנה", שייצרה מברשות ומשחות שיניים. בזמנו גרנסל צילם לדפוס לחברות הגדולות במשק האמריקאי, כמו AT&T, שברולט ועוד. עסק גם בצילומי תדמית, צילם אנשים לפרסומות ועוד.
credit: Grancel Fitz, Ipana Toothpaste ca. 1937, Ford Motor Company Collection, Gift of Ford Motor Company and John C. Waddell, 1987
גם תמונה זאת נראית כאילו צולמה בסטודיו לצילום. יש כאן כמה מקורות אור, רואים את זה בגלל שיש צל מצטלב באלכסון. תמונה מאוד שגרתית עם רקע לבן/אפור, שגרתי גם לימים אלה.
דוגמה נוספת, הפעם של מכונית שצולמה עבור פרסומת, צילום "מוצר" קלאסי. בגרשיים כיוון שצלמי מוצר לא רגילים לממדים כאלה.
Montage for Packard Super Eight, 1940, The Metropolitan Museum of Art ,Ford Motor Company Collection, Gift of Ford Motor Company and John C. Waddell, 1987.
אז לא היה פוטושופ לעריכה, ולכן כל התיקונים עשו בחדר חושך, כנראה כך היה גם עם האנשים שרואים את רגליהם דרך המכסה השקוף של מכונית.
דוגמה נוספת של צילום מוצר משנת 1949, שצילם בין היתר מוצרים, אנשים ואדריכלות צילם מפסק עבור פרסומת לחברה אלקטרוניקה. רואים תאורה פשוטה, מקור אור אחד מצד שמאל, הצל נופל על הצד הימים באלכסון.
credit: Fay Sturtevant Lincoln, Pass & Seymour Switch Plate ca. 1949. Ford Motor Company Collection, Gift of Ford Motor Company and John C. Waddell, 1987
את התמונה של מפסק צילמו על רקע שחור עם גוף תאורה בודד, כנראה שהיה שימוש בתאורת סטודיו, אך זה רק ניחוש.
אפשר לקרוא בהרחבה על צילומי מוצר אלה בכתבה כאן.
בתחילת שנות ה 50 התחיל להיות פופולארי צילום בצבע, עד אז לרוב צילמו בפילם שחור לבן והתחילו כבר להופיע תמונות צבע בשנות ה 40. צילום בצבע כבר היה קיים ב 1861 כניסיון ראשון, וצילומים יותר סבירים בצבע התחילו בתחילת המאה ה 20, למשל תמונה של איכרים ברוסיה משנת 1909.
להלן תמונת של צלם אנטון ברואל, שעשה צילום לפרסומת עבור חברת ויסקי.
“Credit: Anton Bruehl, “Four Roses Whiskey: Worth Reaching For”, 1949 © Estate of Anton Bruehl
הסיפור של צילום ויסקי לחברת "4 ורדים" היה מדהים, הופיע בעיתון LIFE. הקומפוזיציה הייתה מעניינית, איך מביאים ויסקי עד אליכם בכדור פורח, עבוד עם פלוריסט ידוע שארגן ועיצוב פרחים, הרקע הדקורטיבי שבנו במיוחד, הכל עבודה ידנית. אפשר להגיד ולהגדיר שזה צילום אווירה למוצר, כי המוצר עצמו זה בקבוק ויסקי של חברה שלא מופיע בתמונה וכאן הגישה לצילום משקה אלכוהולי היא אחרת. זהו צילום סטודיו קלאסי, כשמקימים סט צילום עם הקומפוזיציה של כל המרכיבים, צלם סטודיו מכוון תאורה וזאת התוצאה. חשוב לציין שאנטון היה גם מהחלוצים בצילום בצבע ולא קל לאתר צילומים נוספים שלו. צילומי פורטרט ומוצרים של אנטון אפשר לראות כאן.
אנטון צילום לחברות גדולות, למשל גופי תאורה עבור חברת General Electric ב 1927 בשחור לבן, צילם פורטרטים, צילם לפרסומות עבור חברות שונות וגם עסק בצילום פורטרטים.
דוגמה נוספת של צילום מוצר שצילם צלם מוראי דואיץ ב 1957 עבור חברת נעליים.
Credit: Murray Duitz, The Metropolitan Museum of Art, 1957
במאה ה 20 רוב צילומים בסטודיו צילמו עם מצלמות פורמט גדול או בינוני. אלה היו מצלמות פילם, כאשר הפילם עצמו היה סוג של מלבן ופר כל חשיפה היה צריך לשים פילם חדש. הפיתוח של פילם היה לוקח זמן. ב 1975 קרה מהפך בעולם הצילום, כאשר אותה חברת קודאק הפעם המציא את המצלמה הדיגיטלית הראשונה, הממציא – מהנדס בחברת קודאק סטיבן ססון. זהו מהפך ענק כיוון שהתמונה הייתה מיוצרת יחסית מיידי ולא דרש פיתוח פילם עם חומרים. הרזולוציה אז הייתה 100*100 פיקסלים. במהלך השנים היו שיפורים והמצלמות שהיו יחסית קלות ומהירות לתפעול התחילו לקבל שימוש בסוף שנות ה 80 למאה ה 20, אחרי שחברת פוג'י הוציא מצלמה דיגיטלית ב 1998 שכללה גם כרטיס זיכרון. עם זאת צלמי סטודיו עברו למצלמות דיגיטליות רק בתחילת שנות ה 20, כאשר הרזולוציה הגיעה ל 2 מגה פיקסל מניקון ו 4 מגה פיקסל מקנון. במקביל בשנות ה 90, חברות שהיו מייצרות מצלמות פורמט בינוני התחילו לייצר חיישנים דיגיטליים, כמו חברת ליף עם 4 מגה פיקסל ב 1992. המצלמה היותר רצינית ומקצועית בפורמט בינוני הגיע מחברת מאמיה ובשנת 2004 הוציא חיישן עם 22 מגה פיקסל, זה היה אדיר לתקופה ההיא. כלומר צלמי סטודיו שצילמו אז מוצרים בפילם עברו לצילום דיגיטלי רק אחרי שנות ה 2000.
במקביל לצילום מוצרים צלמי פורטרט ידועים צילמו למגזינים לפרסומות. רוב הצילומים האלה היו צילומי אופנה, כאשר המטרה הייתה לשווק מוצרי ביגוד וצולמו לא כמוצר אלא על דוגמניות, לרוב בסטודיו לצילום. במקביל לצילום מוצרים בשנות ה 30 למאה ה 29, חברת ווג(Vogue) התחילה לצלם את קולוקציות הביגוד של חברות שונות שצולמו בסטודיו לצילום ובתצוגות אופנה. אחד מהצלמים החלוצים שעבדו עבור ווג היה צלם ססיל ביטון החל מ 1927. אפשר לטעון זה היה צילום אופנה, וזה נכון, אבל מצד שני המטרה הייתה למכור מוצר, שזה ביגוד אופנה מקולקציה חדשה. בהמשך צילמו לחברה גם צלמים כמו אירווינג פן(החל מ 1943), ריצ'רד אבדון (מ 1962) ופיטר לינברג(1989) שהיה בין הצלמים הידועים שצילם להם עד לאחרונה. כל צלמי פורטרטים האלה, שצילמו אופנה וביגוד, צילמו אותם תמיד על דוגמניות או במקרה מסוים בזמן תצוגת אופנה, ואלה היו גם צילומי תדמית לחברות עם שם גדול בענף האופנה בזמנו. התמונות של צלמים אלו "הרימו" את החברה מבחינת ויזואלית ועשו להם נראות ומיתוג טוב.
כיוון שצילום מוצרים הוא דיי שיווקי, קשה להגיד צלמים שהם מאוד מפורסמים שהיו וכיהנו בתקופות שונות במשך סוף המאה ה 20 ותחילת המאה ה 21. לעומת זאת יש הרבה שמות של צלמים מפורסמים בתחום צילום אופנה, צילום טבע ואמנות.
מהצלמים העכשוויים של צילום פורטרטים אני יכול לציין, שהתחילו לצלם בשנות ה 1980 ומצלמים עד היום(2024), הצלם Howard Schatz, צלם מפוטו סטודיו מניו יורק שמצלם פרויקטים מאוד אומנותיים שהכי רחוקים מצילומי תדמית שאנו מכירים בישראל, אלא שהקטע שלו זה להראות את הפורטרט בצורה אמנותית. כמו כן, צלם פורטרטים מסחרי נוסף, מאוד מוכשר David LaChapelle שאני אישית אוהב, אלה לא פורטרטים רגילים שאתם מכירים והכי רחוק מצילומי תדמית, שהוא בכלל לא עוסק בהם. בשנות ה 90 צילם בפילם פורטרטים לפרסומות ופרויקטים אישיים ומאז עושה הפקות ענק, כשהפורטרטים שלו מאוד אמנותיים, ויש סטים שלמים של הפקה שכוללים ביגוד, סט מיוחד שבנו לאותה התמונה, השקעות של אלפי ועשרות אלפי דולר. לשניהם יש צילומי פורטרט של אנשים מתחת למים, הם מצלמים גם אנשים ידועים. הדובדבן שבקצפת הוא צלם Gregory Crewdson- שאי אפשר לטעון לגביו שהוא צלם תדמית או פורטרטים, כיוון שהוא לא צילם תקריב של אנשים אלא התמקד על האווירה והמצב הנוצר שהוא ייצר בעצמו, ולא מתמקדים שם בבן אדם ספציפי אלא באווירה וסיטואציה שרואים בפריים, את הצילומים שלו אפשר לראות כאן. אפשר להגדיר אותו כצלם סטודיו בלוקיישן, כיוון שהוא מביא את כל ציוד התאורה שלו (מהקולנוע) לסט שהוא נמצא באיזשהו מיקום מוקפד שבחרו.
היום צילומי תדמית עכשוויים הם כאלה שעושים עבור חברות שרוצות למתג את עצמן, זה יכול להיות צילום של משרד ואנשי הנהלה במשרד, צילום של אנשי מפתח בארגון ואפילו שילוב של מוצרים בחברה. כמו כן, צילומי תדמית שעושים היום אלה צילומים קלאסים של בן אדם על רקע חלק. צלם תדמית יכול גם לצלם את האנשים בחברה על רקע המשרד שלהם.
בצילום מוצרים, יש מספר קומפוזיציות מאוד נפוצות, ביניהן צילום יחידי של מוצר בודד, צילום סט של מוצרים בתמונה, צילום בסגנון lifestyle – צילומי אווירה למוצר שמעבירים רגשות ותמונות של שימוש במוצר, צילום מוצר עם אובייקט אחר- השוואה כדי להבין את גודל המוצר, צילום מלמעלה, צילום יצירתי בשימוש באביזרים ואלמנטים, צילום בהקפאת תנועה וכו'
צילום מוצר נועד בעיקרון למטרה מסחרית ושיווקית כדי למכור אותו. לכן, הוא צריך להיות מיוצר בצורה ברורה ואותנטית. הצילום צריך לעשות רושם ראשוני שיזכר לזמן רב, לבנות מוניטין ואמון של לקוח, להביא להמרות טובות (בפרסומות דרך שימוש ויזואלי של תמונת מוצר), לייצר יתרון מול המתחרים ולחזק את זהות המותג.
כשמצלמים פקשוטים, תמונות של מוצרים על רקע לבן שנועדו לאתרי מסחר ואמזון, חושבה עקביות, כלומר שכל תמונה חדשה תהיה עקבית בצבע, בחשיפה, בקומפוזיציה וכו' באיכות טובה. כמו כן לצלם מוצרים צריך להיות תזרים עבודה בדוק שלפיו אפשר לצלם המון תמונות בעקביות.
בשלב הארגון, יש לארגן רשימה בה יש את כל המוצרים שיש לצלם, את הזוויות שלהם, את הקומפוזיציות, אולי חלק מהמוצרים יצולמו בסטים, אביזרים שיהיה צורך להוסיף במידה וזאת לא תמונת פקשוט, לארגן רקעים מתאימים, לדאוג לתאורה עקבית בזמן הקמת סטאפ(set up). מבחינת רקעים, חשוב להחליט על צבע רקע לצילום מוצר, האם נייר חלק או טקסטורה או משהו יותר מורכב. את כל הדברים האלה צלם סטודיו צריך לקחת בחשבון ואם יש דרישה מצד הלקוח, אז להתחשב ולצלם בהתאם.
נכון להיום, שנות ה 10 ו 20 למאה זאת, יש כל כך הרבה כישרונות(צלמי סטודיו שמצלמים מוצרים) שפשוט אי אפשר לציין את כולם כאן. ככל שאנחנו מתקדמים בזמן, יש דרישה לתחום ויזואלי יותר ויותר, ולכן קמים בלי סוף צלמים יצירתיים, שלא מצלמים מוצר פקשוט רגיל אלא עושים דברים יפים, מצלמים מוצר שגרתי בצורה יצירתי מאוד. וההפך הוא הנכון, כמה שנתרחק אחורה בזמן, נלך לשנות ה 90, ה 80, ה 70, ככה נגלה שאנחנו לא מכירים צלמי מוצר ידועים, לא כך הדבר לגבי צלמי פורטרטים שתמיד מאז תחילת קום צילום מסחרי, כבר מסוף ה מאה ה 19 צילמו אנשים ויש צלמים מאוד מפורסמים, לא כך הדבר עם צלמי מוצר, שאת שמם אנחנו מגלים מארכיונים ולפעמים אפילו לא מוצאים ציון של צלם. היום בכל קובץ דיגיטלי אפשר לשתול metadata עם שם של צלם, אבל אז, כשצילמו הכל עם פילם, הרישום הידני התבצע בצורה אחרת.
במאה ה 21, כל היצרנים ויבואנים שממוכרים ומשווקים את המוצרים שלהם, ברוב המוחלט מצלמים את המוצרים שלהם כדי להגיש אותן בצורה יפה דרך ערוצים דיגיטל באתר ורשתות חברתיות, שלטי חוצות דיגיטליים ומדיומים אחרים. אם בתחילת המאה ה 20, היו שלטי חוצות מקומיים ומי שראה אותו זה רק מי שעבר שם, היום עם ערוצי שיווק דיגיטליים, פרסומת עם תמונה שצילם צלם סטודיו מגיעה לכל מקום באולם, תוך שניות, זהו מהפך מטורף שקרה בקום עידן האינטרנט של סוף שנות 90 ותחילת שנות 2000 שאף אחד לא חלם עליו. צילום מוצרים הפך לחלק חובה מתוך סך מאמצי השיווק שעושות החברות.
שמי מקס, צלם פורטרטים בפוטו סטודיו מקס וצילום מוצרים, כתבתי את הכתבה עבור כל המתעניינים בהיסטוריה של צילום מוצרים מאז שנוצרה ועד היום. אין להעתיק את התוכן או להשתמש בחלקיו למטרות שכתוב, תוכן מקורי.
